בית הכנסת המרכזי לצפון רחוב בן יהודה 126 תל אביב

לשבוע בתאריכים
14/10 - 21/10

שחרית 07:15

מנחה 17:29

ערבית 18:14

פרשת : נח

הדלקת נרות : 17:40

מנחה ערב שבת : 17:50


שחרית : 09:00

מנחה גדולה : 12:15

מנחה : 17:30

ערבית מוצ"ש : 18:34

צאת השבת: 18:39



על מהות חג הפורים

כיצד פורים וחנוכה משלימים זה את זה?

מגילת תענית, המגילה בא כתבו חז"ל את כל המאורעות שקראו לעם ישראל ונאסרו בתענית ובהספד עד סוף בית שני, מספרת בהרחבה על מספר רב של ימים טובים שנעשו לישראל ובתוכם חנוכה ופורים, לאחר שחרב בית המקדש ביטלו חז"ל את המגילה, שאין טעם לחגוג ניסים שנעשו במקדש לאחר שהוא חרב מלבד שני ימים טובים: חנוכה ופורים שתוקנו גם להמשך הדורות.

מדוע שני הימים הללו חשובים יותר, שלא התבטלו לאחר חורבן הבית למרות שכביכול הם אינם רלוונטיים?

מהו הצורך שראו חז"ל בקביעת ימי החנוכה והפורים לדורות, ומהם האמיתויות שבאים הימים הללו להטמיע בקרבנו?

*

להבנת הדברים צריכים אנו לרדת לעומק המשמעות של שני החגים הללו על מה ולמה הם תוקנו, נתחיל ונבאר את ימי החנוכה ומשם יעלה גם הביאור להבנת ימי הפורים.

*

חנוכה

ב"על הניסים" שאומרים אנו בסידור משמע ששימחת החג היא על נס ניצחון המלחמה וכמובן שבסופו חידוש העבודה במקדש [וכך גם בספרו של יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים ובמכבים א'].

לעומת זאת , בגמ' מסכת שבת דף כא: מבואר שנרות החנוכה הם זכר לנס פח השמן.

אולם, בהמשך דברי הגמ' "א"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס" מבואר במפרשים שגזרו גם על נשות ישראל גזירות בנושא אישות, ולכן ניצחון המלחמה היטיב גם עימם. העולה מהנ"ל שחנוכה הוא זכר לכלל הניסים ובמיוחד ניצחון המלחמה.

*

בזמן מרד החשמונאים, בפעם הראשונה התייצבו החשמונאים במציאות חדשה שבא מגיע גוי כובש ואוסר על היהודים לקיים מצוות דתם. שום שתדלנות לא עזרה! על מנת לקיים את הדת הם נצרכו למסור נפשם מתוך אמונה בעזרה ותמיכה מהקב"ה.

בראיית חז"ל, חנוכה, היינו: ביטול גזירות הגויים ע"י מסירות נפש, שחרורו של בית המקדש והמשך קיום העבודה ה' ע"י נס. מסמל את האמונה שע"י מסירות נפש הקב"ה ממציא לנו עזרה ואפשרות לקיים את עבודת ה', לניצחון המלחמה יש ערך רק עד כמה שהיציאה לקרב הייתה ממסירות נפש לעבודת ה', באמונה שמי שרוצה לקיים מצוות הקב"ה מזמן לו ע"י מסירות נפש.

כשחרב בית שני, אותו צורך, הצורך לחנך את עם ישראל להחזיק בדתם ואמונתם מתוך מסירות נפש, רק התעצם. זיכרון הנס מטמיע בכל אחד שע"י מסירות נפש פרטית הקב"ה מזמן לכל אחד ואחד למצוא את פך השמן הטהור והאישי שלו ואת האור [שמסמל יותר מכל את עבודת ה'] שלו.

*

מתבאר יפה שנר חנוכה אינו זכר לפך השמן בלבד, אלא הוא זכר לכלל הניסים שנעשו בחנוכה והוא נותן להם תוכן דתי, תוכן שמביא את החוגגים לשמוח על העזרה שניתנה משמיים ליהודים שמסרו את נפשם למען קיום מצוות הדת.

*

פורים

אם נתבונן בנוסח "על הניסים" שאנו אומרים בימים הללו נימצא הבדל מזערי בין שני החגים הללו:

בחנוכה אנו אומרים: "בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם... מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ... וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁך..."

ובפורים: " בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים... וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתו וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּו. וַהֲשֵׁבותָ לּו גְּמוּלו בְּראשׁו  ְתָלוּ אותו וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנודֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדול סֶלָה:".

בחנוכה מזכירים אנו את לחימת העם, ומציינים שעיקר הנס הובלע בתוך המלחמה הממשית שנלחמו עם ישראל, ובפורים לא הוזכרו כלל הלוחמים וההשתדלות הטבעית של העם, אלא רק ההצלה השמימית!

דבר זה הוא פלא גדול, שהסברה אומרת הפוך: דווקא בפורים שהנס נעשה בתוך ההתנהלות הטבעית של הטבע ושמו של הקב"ה לא הוזכר כלל במגילה, היה מתאים להתמקד בהשתדלות הטבעית, ובחנוכה שנעשו במקדש ניסים גלויים, שם היה נכון להתמקד בהשתדלות הרוחנית?!

ועוד שבחנוכה שעיקר הגזירה נגזרה על קיום הדת, הודגש מאוד היציאה הפיזית למלחמה ולא הוזכר כלל שעם ישראל קיים ימי תענית ותפילה והשתדלות רוחנית, לעומת זאת בפורים שהגזירה נגזרה על הקיום הפיזי, אסתר מתמהמהת ושולחת את עם ישראל לשלושה ימי תפילה ותענית?!

דבר זה מתבאר היטב ע"פ מה שהתבאר לעייל, בחנוכה רצו חז"ל להטמיע בקרבנו את מסירות הנפש לקיום התורה והמצוות, וממילא המסר העיקרי שחוזר על עצמו גם ב"על הניסים" וגם בסיפורי הדברים הוא: הצורך בקנאות דתית לקיום המצוות והאמונה שרק כך נזכה לנס שיבטיח לנו את הניצחון להמשך קיום תורה ומצוות.

ברם, בפורים רצו חז"ל להטמיע בקרבנו את העובדה: אם ניתן לגוי מזרע עמלק רשות להרע לנו, זה מעיד שאין אנו דבקים בקיום המצוות! ורק על ידי התחזקות במסורת ישראל ובאמונה בה' נזכה לנס שיבטל את הגזירה, וממילא לא הוזכר ב"על הניסים" מסירות הנפש והמלחמה אלא התפילה וההתחזקות הרוחנית שזהו הבסיס שהביא את הניצחון.

וחכמים למדו זאת ממלחמת עמלק (סבו של המן הרשע): בפרשת בשלח, ממש לפני סיפור מלחמת עמלק, התורה מספרת, שבאותו מקום שנלחמו בעמלק [ב"רפידים"] קודם המלחמה, חטאו עם ישראל: "על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' היש ה' בקירנו אם אין" ובעקבות כך, מיד בסמוך, מספרת התורה שהגיע עמלק.

כמו במגילת אסתר, מלחמת עמלק לא הוכרעה ע"י האנשים שיצאו למלחמה, אלא ע"י "ידיו של משה שעושות מלחמה", כשמשה הרים ידיו גברו ישראל וכשהורידם גברו עמלק. ומבאר המדרש, שמשה הרים ידיו בתפילה וכל עם ישראל התפללו יחד עימו כמו שליח ציבור העובר לפני העמוד, ע"י האחדות הרוחנית הזאת תקנו את חטאם וגברו על עמלק.

*

העולה מן הדברים: חנוכה ופורים תוקנו כאוסף של הוראות ואמונות כיצד להתמודד עם 2 מצבים שונים:

האחד (חנוכה)- כאשר מגיעים גויים וגוזרים גזירות כנגד המציאות הרוחנית וכנגד המסורת והמצוות של עם ישראל.

והשני (פורים): כאשר מגיע עמלק ורוצה להשמיד פיזית את כל היהודים ללא קשר למצבו הרוחני של כל פרט ופרט.

*

בזה מתבאר ששני החגים הללו לא בוטלו, שהם נושאים בקרבם את סודו של העם היהודי בלכתו 2000 שנה, ואת הדרך הנכונה שלא להיכחד ולהיטמע בעמים במשך השנים שאנו מפוזרים על פני כל טבל, חרף כל הגזירות והצרות.

 

-סוף-

פורים להמשך קריאה

עולם חסד יבנה

ערב שבת "אלה פקודי המשכן"

בפרשת השבוע ממספרת התורה את כל תרומות בני ישראל, את הכסף הזהב והנחושת ומספרת כיצד השתמשו ומה יצרו או בנו עם כל תרומה ותרומה.

חכמי ישראל למדו מפרשתנו את החובה של כל אדם העוסק בצרכי ציבור לשקיפות ומתן פירוט ואת החובה שלא לעסוק בכספי ציבור אלא בשנים.

אולם, המעיין בפסוקים ימצא כי בעוד התורה מפרטת בתרומות הכסף בפירוט רב מה בנו ומה יצקו ובכמה משקל כסף השתמשו בכל כלי וכלי, בתרומות הזהב התורה נותנת מידע כללי כמה נתרם ומה עשו עם הזהב ללא פירוט כלל.

אביא בפניכם פירוש אחד מבין רבים, אך יפה ובעל ערך לכל אחד, הזהב מעצם היותו המתכת היקרה ביותר שנתרמה, נתרם ע"י אנשים עם לב רחב ועם רצון רב לתרום, אנשים אלו זכו שעם תרומתם בנו את הכלים הקדושים ביותר, מאותו סיבה תורמים אלו די להם בפירוט כללי וסומכים הם על משה שבניית המשכן נעשתה ללא רבב, לעומת זאת, בין תורמי הכסף ישנם אשר לא נדב ליבם אלא מרצון שלא לפרוש מן הציבור ולמצוא חן בעיני חבריהם, תורמים אלו אשר תרומתם לא ניתנה מעומק הלב זקוקים לפירוט מלא.

שנזכה כולנו להיות בין הנותנים ולא בין המקבלים, ושנתינתנו תהיה בלב שלם ובנדיבות "עולם חסד יבנה".

שבת שלום, איציק

פקודי להמשך קריאה

שיעורים

בכל יום: יום ראשון

בשעה:

בית הכנסת היכל דבורה

השיעור מועבר ע"י הרב: יצחק בר זאב

בכל יום: יום ראשון

בשעה:

בית הכנסת

השיעור מועבר ע"י הרב: יצחק בר זאב

בכל יום: ראשון עד חמישי

בשעה:

בית הכנסת

השיעור מועבר ע"י הרב: נפתלי

בכל יום: ראשון עד חמישי

בשעה:

בית הכנסת

השיעור מועבר ע"י הרב: נפתלי

בכל יום: ראשון עד חמישי

בשעה:

בית הכנסת

השיעור מועבר ע"י הרב: נפתלי

בכל יום: ראשון עד חמישי

בשעה:

בית הכנסת

השיעור מועבר ע"י הרב: נפתלי


שבת חתן \ בר מצווה \ ברית או כל שמחה אחרת

ניתן לערוך בבית הכנסת לפרטים : צור קשר